<h1>ראבי"ה סימן ע"ז</h1>
<h2>דף כו.</h2>
בתנא דבי אליהו לא יעמוד אדם [בבקעה] ויתפלל כדרך אומות [ה]עולם, ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת [הבריות, בין הנשים ויתפלל] מפני דעת נשים. ויקדש אדם מחניהו ד' אמות לצפון ד' אמות לדרום ד' אמות למזרח וד' אמות למערב ואם הי[ה] בתוך [הבית] יקדש כול[ו] ואפילו כ' אמות שנ' כי ה' [אלהיך] אש אוכלה הוא וגו'. ולפי זה היה לנו לגרוס הלכה כר' שמעון בן אלעזר, דהך דתנ(י)א דבי אליהו מסייע ליה: ותנן [כב:] כמה ירחיק מהם ממים הרעים וממי משרה כו' ומן הצואה ד' אמות, ומסקנא הני מילי לאחוריו אבל לפניו מלא עיניו ולצדדי[ו] כלפניו דמי היכי דאפשר לזורקה לאחריו כדאמר לעיל. ובית הכסא חדש שאין בו צואה מתפלל כנגדו בלי ריחוק ד' אמות, אבל בתוכו לא, אבל ישן לא אפילו אין בו עתה צואה. וכן נמי דין בית המרחץ חדש. אמר רבא הני בתי כסאות דפרסאי אע"ג דיש בהם צואה כסתומות דמיין, [שהם קמורים] מלעיל והצואה בשיפוע מתגלגל ויורדת מרחוק כך פירש"י, אבל בערוך פי' מפני שהם עמוקין בקרקע, והיינו כעין שלנו. ונראין הדברים דמיירי בשאין כתלים סביב סביב אלא שהחפירה קמורה ולהכי אשמועינן חידוש דאפילו הכי אם הוא כבתי כסאות דפרסאי כסתומים דמיין, אבל אם יש לו כתלים אפילו אם הקמירה יוצאת חוץ לכתלים יכול לעמוד בחוץ על הקמירה ולהתפלל, דהא אמרי' לעיל [כה.] היה מקום גבוה עשרה או נמוך י' יושב בצדו וקורא, ואפילו אם ישרה, [שהעיקר] כיון דאיכא מחיצה אין צריך להרחיק. ותו שלא חמור מצואה בגומא דאמרי' [כה:] מניח סנדלו עליה וקורא, אע"פ שיש לחלק דשאני בית הכסא דנפיש זוהמיה, אפילו הכי נראה כמו שפסקנו, דהא ההיא דתניא ואם היה מקום גבוה י' וכו' קאי אאשפה שריחה רע דהא מייתינן לה אריח רע שיש לו עיקר: בתוספתא בפרק קמא דסוכה הישן בכילה ערום לא יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא ק"ש. ואם אדם ערום ואין לו כסות ללבוש היאך תקנתו שנינו בתוספתא פרק הקורא הרי שהיה עומד ערום בשדה או שהיה עושה מלאכה ערום הרי זה מכסה את עצמו בתבן ובקש וקורא. וגרסינן בירושלמי היה יושב בבית הכסא או בבית ספקלריא אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא ר' ירמיה בעי היה יושב בתוך ביתו ערום מהו שיעשה לו ביתו כמין מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך היה ערום במגדל מהו שיעשה לו מגדל כמין מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך כו'. והכי מסקנא.
